זמני, אבל קבוע
אתמול חזרתי לעבודה אחרי חופשת הבחינות שלקחתי לסמסטר א'. אומנם החודש הקרוב עוד מלא בימי "חופש", אבל השבוע הארוך והמייגע נגמר. בשבוע הבא עוד יומיים של חופש ובשבוע אחרי יש לי שלושה ימי מילואים ובקיצור, חודש פברואר הוא חודש שבו אני בא לבקר בעבודה. בינתיים נראה שזה לא מפריע פה יותר מדי, כי האמת היא שאין באמת עבודה. המצב פה חלש מתמיד והעובדים בלחץ. המנהלים דווקא רגועים ומספרים שתמיד התקופה הזו רגועה יחסית.
אתמול, תוך כדי מעבר על המסמכים נזכרתי לפתע שהשמיני בפברואר הוא בעצם היום בו התחלתי לעבוד בחברה. עברה שנה ואפילו לא שמתי לב. בעצם כן שמתי לב, אבל החודשיים האחרונים היו סביב האוניברסיטה ושכחתי מכל זה. מעניין איך הפכה העבודה הזמנית שלי לקבועה בלי שהתכוונתי.
הסיפור שלי בחברה הוא מעניין. לאחר שהועזבתי מהחברה הקודמת חיפשתי עבודה בכמה וכמה שיטות. אחת השיטות שהייתה פתוחה לפני, הייתה משלוח של קורות חיים לכמות גדולה מאוד של חברות בתחום מסוים – שירות שניתן בעבר על ידי ג'ובנט בתשלום. אחת החברות שנשלח אליה קורות חיים היא החברה הזו שאני עובד בה. אבל בחברה לא חיפשו מהנדס מכונות או מנהל פרויקטים, חיפשו בכלל איש רכש.
בראיון האישי הבהירו לי שמטרת ההעסקה היא איש שעוסק בתחום הרכש. לא משהו שממש הייתי רוצה להתעסק איתו, אבל כשאין עבודות בשוק והמצב רע, לא פסלתי אפשרויות. אז זימנו אותי לראיון נוסף. תוך כדי הראיון הסתבר לי שיש קשרים בין המעביד הזה למעביד הקודם ושגורמים מסוימים בחברה הקודמת תורמים להשפעה על העבודה הנוכחית.
לבסוף התקבלתי לעבודה, במסגרת תנאי. התנאי היה של שלושה חודשים, אשר במהלכם החברה ואני נשקול את המשך העבודה. ככה תכננתי את העבודה הזמנית לשלושה חודשים שבמהלכם, כך קיוויתי, ישתפר המצב בשוק העבודה ואמצא משהו אחר. אבל הדברים השתנו.
חודש וחצי אחרי שנכנסתי לתפקיד עזב הבוס שקיבל אותי לעבודה ואיתו הלך התפקיד. בשיחת הבהרה הבנתי שבעצם אין כלל צורך באיש רכש והיעוד שלי אמור להיות בניהול פרויקטים – חזרה למצב הקודם. בהתחלה, הייתי בטוח שזה זמני בגלל מנהלת הפרויקטים שצריכה לצאת לחופשת לידה, אבל נראה שבחברה התרגלו לאדם נוסף, למרות שאין ממש שינוי בהיקף העבודה.
מבחינה אישית, טוב לי כאן. אני לומד דברים חדשים, הבוסים מפרגנים, אני מצליח לשלב את העבודה עם הלימודים, אין לחץ מהמעביד לשעות נוספות והמשכורת אומנם לא גבוהה, אבל סבירה בהחלט. יש פה גם לא מעט חסרונות. אין לי חברים בעבודה הזו – כולם כאן מבוגרים ואני לא מוצא שפה משותפת עם אף אחד, השילוב של העבודה מול המחשב כל היום והתחלת יום העבודה מאוד מוקדם מעייפת מאוד, הייתי שמח לעבודה יותר ביצועית ופחות משרדית או לעבודה יותר ניהולית של אנשים ועוד סיבות כאלו וכאלה.
אבל כל עוד אני נמצא בשלב הלימודים באוניברסיטה, אני לא יכול להרשות לעצמי להסתכל לצדדים. זה גם לא יהיה נכון לעשות כי בעוד שנתיים מצב ההשכלה שלי יהיה שונה. היעד המרכזי שלי היה לחצות את השנה בעבודה וכבר יש יעד חדש והוא לחצות את סמסטר ב' ולסגור את השנה האקדמית הראשונה כמו שצריך. אחרי זה אפשר להתגמש ומקסימום להאריך את התואר בעוד שנה.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.
עדיין אין תגובות.
השארת תגובה