האח הגדול

לא, אני לא צופה באח הגדול בטלויזיה או לפחות מנסה להימנע מזה. יותר מעניין אותי החוק החדש שעבר אתמול בכנסת תחת השם "חוק המאגר הביומטרי". ממשלת ישראל הקודמת, בגיבוי הממשלה הנוכחית, החליטה להקים מאגר ביומטרי של אזרחי ישראל שיכלול חובה של כל האזרחים למסור טביעות אצבעות ותווי פנים למאגר. הסיבה העיקרית של הממשלה היא מניעה של גניבת זהות על ידי תעודות הזהות והדרכונים.

בעולם מושלם, חוק המאגר הביומטרי היה רעיון מוצלח מאוד. הנה כל אזרחי ישראל נמצאים במאגר אחד, שמשמש את כל משרדי הממשלה לזיהוי ויכול לפתור בצורה קלה בעיות פליליות על ידי אשרור של קצוות חוט ע"י בדיקת טביעות אצבע. הבעיה בכל המשפט הארוך הזה, היא שהעולם אינו מושלם, על אחת כמה וכמה העולם הממוחשב.

ההשלכות של המאגר הביומטרי הזה, שאגב, מעולם לא נוסה בהיקף שכזה באף מדינה דמוקרטית, יכולות להיות הרות אסון. בגדול, אני מוצא שלוש סכנות גדולות שיכולות להשפיע על המאגר הזה:

א. הטבע האנושי – הטבע האנושי והניסיון ההיסטורי מלמד שמאגרי מידע שקיימים למטרה אחת משמשים לבסוף גם למטרות אחרות. האפשרות שמקורות חיצוניים יעשו שימוש ברשות או שלא ברשות במאגר הזה הוא סכנה אדירה לחופש הפרט. ברגע שהמאגר הזה ידלוף, לא יהיה ניתן לבלום את המאגר מלהגיע לגורמים פליליים או לגורמים מסחריים, שיעשו במידע שימוש כרצונם. ממש האח הגדול.

ב. אבטחת המידע – כמה מאיתנו מכירים כאלה שהיה להם או יש להם את מאגר האוכלוסין של משרד הפנים הידוע בשם "רישומון"? למעשה, גניבת המאגר הוא לא הבעיה היחידה. פריצה למערכת, מחיקת מידע ושינוי המידע הקיים יכול להיות אסון. כל מערכת ממוחשבת ניתנת לפריצה ולכן גם המערכת הנוכחית תהיה כזו, על אחת כמה וכמה שהמאגר יהיה בשימוש של המוני גופים ממשלתיים בישראל. לצורך העניין, האקר שחבר בארגון בעולם התחתון יוכל לחדור למערכת ולהשתלט על זהות של אדם על ידי מחיקת כל המידע הרלוונטי על אותו אדם והחלפתו באדם אחר. אם המדינה תסתמך על המאגר הזה, הרי שהאדם בפועל כלל לא קיים.

ג. חופש הפרט – תארו לעצמכם שהלכתם לאכול במסעדה בתל אביב וישבתם בשולחן מס' 22. יום למחרת בלילה בוצע רצח במסעדה והמשטרה, שאין לה קצה חוט, אוספת טביעות אצבעות מכל האזורים שיש חשד שהרוצח נגע בהם. מיד תעצרו לחקירה, כמו כל אותם אנשים שנגעו באותו שולחן. עד עכשיו, טביעות אצבעות ודי אן איי היו השימוש האחרון של המשטרה בשביל לאשר חשד ולפסול אליבי של חשוד. במקרה שבו המאגר זמין, הוא יכול להיות השימוש הראשון בשביל למצוא חשודים.

ההשלכות של המאגר הביומטרי באופן השלילי כבדות מההשלכות של המאגר הביומטרי באופן החיובי. הטענה היא שהמאגר הביומטרי יהפוך את הסביבה ליותר בטוחה, אבל האמת היא שזו בכלל לא מטרת הקמת המאגר. למעשה, המדינה כלל לא חושבת שאפשר לנצל את המאגר לשימושים האלו אלא משליכה את זה על הצורך למנוע זיופים של תעודות זהות ודרכונים. יש אלף ואחת דרכים למנוע זיופים של תעודות זהות ודרכונים והמאגר הביומטרי הוא לא החלופה הטובה ביותר.

מה שנשאר זה לקוות שתקופת הניסוי של השנתיים שנקבעה בחוק תיכשל ונצא מהצרה הזו.

---

נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.

ירון סגמן – החיים הם לא קבוצת דיון | מבוסס מנגנון וורדפרס | התבנית ElegantBlue פותחה על ידי Nathan Rice ועוברתה על ידי אח"י דקר