כשבאתי לכתוב את הפוסט הזה, עצרתי לרגע ועשיתי חיפוש לפוסטים הקודמים. שלושה במספר. האחד מראש השנה תש"ע, השני מסוף 2009 והשלישי מהיום הולדת, שלמעשה היה 5 ימים אחרי. נחמד להסתכל על הדברים ההם במבט לאחור ולראות איפה אני עומד מאז. הרבה מאוד זמן עבר מאז ראש השנה תש"ע, אז עוד הייתי בחוסר ודאות לקראת השנה הראשונה של התואר השני והלימודים באוניברסיטה ואז עוד הייתי עם שנה פחות ניסיון בעבודה.

והנה חלפה לה השנה ולמרות שעברתי הרבה, מתחילה לה שנה דומה. שוב אני בחוסר ודאות בענייני לימודים, שוב אני מרגיש לא בטוח בנושא מקצועי ובעניינים האישיים לא התקדם כמעט כלום. במובן מסוים, אני מסתכל אחורה ומחייך, כי באמת הספקתי הרבה, אבל מצד שני אני עוד לא מרגיש נוח עם כל מה שלפניי.

בסך הכל, הצלחתי יפה בלימודים. גם בסמסטר הנוכחי הצלחתי לא רע. אומנם היו שני מועדי ב', אבל את הראשון אני כבר יודע שעברתי (קיבלתי ציון בכלכלת עסקים) והשני שהיה השבוע היה דווקא בסדר ואני מאמין שעברתי פלוס. יש עוד מבחן אחד לדרך והוא בסוף אוקטובר. זה המבחן של קורס קיץ, וצריך בו לפחות 81 כדי לעבור את הכל כמו שצריך.

בקרוב יש חופש. בעבודה החליטו על חופשה מרוכזת מיום הכיפורים ועד סוף חג סוכות ואני מתכנן שם בעיקר ללמוד על החומר של הקורס, נסיעה לירושלים ואני בודק גם אפשרות לעשות חופשה קצרה באילת ואז, מי יודע. בינתיים, יש עוד יום אחד של השנה הזו לעבור בשלום.

אני תוהה מדוע נהוג לקרוא לתהליך בחירת הרמטכ"ל בשם "המירוץ לרמטכ"לות". הרי לא באמת מדובר במירוץ. אם ניקח את המירוץ באולימפיאדה לדוגמא, יש כמה רצים, אחד מצליח לקבל מדליית זהב, השני מדליית כסף והשלישי מדליית ארד, אבל הכי חשוב – הם ממשיכים להתאמן לאולימפיאדה הבאה. הם לא פורשים הביתה. כמעט ולא זכור לי התמודדות של אלוף אחד לתפקיד הרמטכ"ל שלא פרש בסופו של דבר.

אולי זה משום שההתמודדות בין האלופים לתפקיד הרמטכ"ל מזכירה בצורה מוזרה את המירוץ למיליון. כן, אותה תוכנית מוזרה שבה מבצעים משימות שתפקידן להביא אותך למקום הראשון. למה זה מזכיר את המירוץ למיליון? כמו במירוץ למיליון, גם במירוץ לרמטכ"לות אתה עלול למצוא את עצמך במעקף. גם במירוץ לרמטכ"לות יכול להיות מישהו שקיבל "מעבר מהיר".ובדיוק כמו במירוץ למיליון, גם כאן – מי שלא זכה במיליון, מודח או במקרה שלנו, פורש. כמו במירוץ למיליון, אתה מגלה בסוף הדרך שהמיליון הוא לא בדיוק מיליון ואחרי מיסים וכל מיני נלווים נשאר לך אולי חצי. אתה עושה קצת טלויזיה ואם לא פלטת שטות אז אתה מצליח לשרוד ארבע שנים עד שכולם פתאום שוכחים ממך, לפחות עד שתגיע לתוכנית הריאליטי הבאה.

אין לי תלונות נגד יואב גלנט, הוא מועמד ראוי ובעל ניסיון. אישית, הייתי רוצה לראות את בני גנץ שהיו עליו אגדות עוד כשהייתי במנהא"ז שהיה בבסיס אוגדת איו"ש. עקבתי במשך שנים אחרי גנץ. מדובר באלוף מוצלח מאוד שהניסיון וצורת החשיבה שלו הביאה אותו קדימה עד לתפקיד סגן הרמטכ"ל. גם קפלינסקי מעולה. את אייזנקוט אני מכיר פחות, אבל אני בטוח שמדובר בקצין איכותי – אבל רק אחד זוכה. אם אפשר לקרוא לזה זוכה. בינינו, אני לא כל כך בטוח שהזוכה כאן הוא יואב גלנט. הוא הולך לקבל על עצמו את התפקיד הכי קריי לשנים הבאות. מדובר בשנים שבהם איראן מתעצמת והמלחמה מתקרבת. צעד לא נכון והוא עלול למצוא את עצמו ככשלון שגם הניסיון הצבאי האדיר שלו עד לרגע זה כנראה שיתגמד מהזכרון הציבורי וזה תשלום כבד מאוד שגנץ ואייזנקוט כנראה לא יהיו בהימור שלו.

צר לי שגנץ ואייזנקוט לא נשארים במערכת. אני חושב שהתפיסה הזו שבה מועמד לרמטכ"לות שלא נבחר צריך להחליט לפרוש מהצבא עם הזנב בין הרגליים היא תפיסה שגויה, אבל ככה נהוג וכל שנשאר, הוא לאחל לגלנט הצלחה ולקוות שגנץ ואייזנקוט לא יעלמו להרבה זמן, כי בארץ חסרים מנהיגים.

כאילו שלא יצאתי לחופש חזרתי היישר לסמסטר קיץ ולבחינות של מועד ב'. יש לי, או יותר נכון היו לי, שני מועדי ב'. האחד בכלכלת עסקים שאותו עשיתי ביום רביעי האחרון והשני, בחשבונאות פיננסית שיש אותו ביום ראשון הבא. המבחן מועד ב' בכלכלת עסקים היה קשה. יש לי, למעשה, 6 שאלות שכמעט ואין לי ספק לגביהם, 5 שאלות עם ספק ו-4 שאלות שניחשתי לחלוטין ואני כבר יודע שרובם לא ניחשתי טוב. זה משאיר אותי עם אפשרות לציון של 73 בערך, בלי פאקטורים ובהנחה שעשיתי הכל נכון. כך, שציפיות כבר מזמן אין לי.

המבחן השני בחשבונאות פיננסית (שלפתע הזכיר לי שאני צריך להעריך את הספר מהסיפריה), אני פחות מודאג. אני לא צריך משהו רציני מבחינת הציון – רק לעבור זה מספיק טוב. בפועל, עוד לא ממש ישבתי על זה כמו שצריך בשביל להחליט אם יש מה לדאוג.

את הקורס במבוא לכלכלה שהתחיל לפני שבועיים כבר ביקרתי רק לשיעור אחד וגם זה היה רק לחצי שיעור שבקושי סחבתי בו. הגעתי לשם בשיעור הראשון, שמעתי את דרישות הקורס ואת התוכנית וזהו. חוץ מזה שהשיעור היה משעמם באופן טוטאלי, הבעיה העיקרית שלי היתה דווקא המבחנים. נכון, הקורס הוא רק יומיים בשבוע, אבל הוא מתיש אותי מבחינה פיזית בימים הכי מעצבנים של השבוע. הקורס הוא בימים שני ורביעי מחמש עד תשע בערב. המשמעות היא שאני משש בבוקר עד תשע בערב עסוק. יום למחרת אני מרגיש כאילו עבר יום שלם ואני חייב לנוח אחרי העבודה, מה שמשאיר לי בפועל את יום ראשון ויום חמישי ובקיצור – שום כלום בשביל ללמוד למקצועות שנכשלתי בהם במועד א'. אז במקום ללכת לשיעור, אני מעדיף לנצל את 3 השעות הנטו האלו בתפיסת כיתה ממוזגת ומעבר על כל החומר. כך יהיה גם השבוע, כך שלהערכתי הביקור הבא שלי בכיתה יהיה רק ביום שני הבא, שזה כבר אמצע הקורס. איך אמצע? חשבון פשוט – הפסדתי 3 שבועות שזה 6 שעורים – בפועל יש בערך 12.

האבסורד בכל הסיפור הזה, שמבוא לכלכלה הוא הקורס שאני צריך לקבל בו ציון גבוה, משום שבכלכלת עסקים אני עומד לקבל ציון נמוך ומה שחשוב זה הממוצע בין שניהם. אבסורד, כי ההפסדים של החומר נובעים מאותו מבחן בכלכלת עסקים שעלול עוד להפיל אותי בשניהם. בינתיים אני מרשה לעצמי להישאר קצת אופטימי.