זמני, אבל קבוע
אתמול חזרתי לעבודה אחרי חופשת הבחינות שלקחתי לסמסטר א'. אומנם החודש הקרוב עוד מלא בימי "חופש", אבל השבוע הארוך והמייגע נגמר. בשבוע הבא עוד יומיים של חופש ובשבוע אחרי יש לי שלושה ימי מילואים ובקיצור, חודש פברואר הוא חודש שבו אני בא לבקר בעבודה. בינתיים נראה שזה לא מפריע פה יותר מדי, כי האמת היא שאין באמת עבודה. המצב פה חלש מתמיד והעובדים בלחץ. המנהלים דווקא רגועים ומספרים שתמיד התקופה הזו רגועה יחסית.
אתמול, תוך כדי מעבר על המסמכים נזכרתי לפתע שהשמיני בפברואר הוא בעצם היום בו התחלתי לעבוד בחברה. עברה שנה ואפילו לא שמתי לב. בעצם כן שמתי לב, אבל החודשיים האחרונים היו סביב האוניברסיטה ושכחתי מכל זה. מעניין איך הפכה העבודה הזמנית שלי לקבועה בלי שהתכוונתי.
הסיפור שלי בחברה הוא מעניין. לאחר שהועזבתי מהחברה הקודמת חיפשתי עבודה בכמה וכמה שיטות. אחת השיטות שהייתה פתוחה לפני, הייתה משלוח של קורות חיים לכמות גדולה מאוד של חברות בתחום מסוים – שירות שניתן בעבר על ידי ג'ובנט בתשלום. אחת החברות שנשלח אליה קורות חיים היא החברה הזו שאני עובד בה. אבל בחברה לא חיפשו מהנדס מכונות או מנהל פרויקטים, חיפשו בכלל איש רכש.
בראיון האישי הבהירו לי שמטרת ההעסקה היא איש שעוסק בתחום הרכש. לא משהו שממש הייתי רוצה להתעסק איתו, אבל כשאין עבודות בשוק והמצב רע, לא פסלתי אפשרויות. אז זימנו אותי לראיון נוסף. תוך כדי הראיון הסתבר לי שיש קשרים בין המעביד הזה למעביד הקודם ושגורמים מסוימים בחברה הקודמת תורמים להשפעה על העבודה הנוכחית.
לבסוף התקבלתי לעבודה, במסגרת תנאי. התנאי היה של שלושה חודשים, אשר במהלכם החברה ואני נשקול את המשך העבודה. ככה תכננתי את העבודה הזמנית לשלושה חודשים שבמהלכם, כך קיוויתי, ישתפר המצב בשוק העבודה ואמצא משהו אחר. אבל הדברים השתנו.
חודש וחצי אחרי שנכנסתי לתפקיד עזב הבוס שקיבל אותי לעבודה ואיתו הלך התפקיד. בשיחת הבהרה הבנתי שבעצם אין כלל צורך באיש רכש והיעוד שלי אמור להיות בניהול פרויקטים – חזרה למצב הקודם. בהתחלה, הייתי בטוח שזה זמני בגלל מנהלת הפרויקטים שצריכה לצאת לחופשת לידה, אבל נראה שבחברה התרגלו לאדם נוסף, למרות שאין ממש שינוי בהיקף העבודה.
מבחינה אישית, טוב לי כאן. אני לומד דברים חדשים, הבוסים מפרגנים, אני מצליח לשלב את העבודה עם הלימודים, אין לחץ מהמעביד לשעות נוספות והמשכורת אומנם לא גבוהה, אבל סבירה בהחלט. יש פה גם לא מעט חסרונות. אין לי חברים בעבודה הזו – כולם כאן מבוגרים ואני לא מוצא שפה משותפת עם אף אחד, השילוב של העבודה מול המחשב כל היום והתחלת יום העבודה מאוד מוקדם מעייפת מאוד, הייתי שמח לעבודה יותר ביצועית ופחות משרדית או לעבודה יותר ניהולית של אנשים ועוד סיבות כאלו וכאלה.
אבל כל עוד אני נמצא בשלב הלימודים באוניברסיטה, אני לא יכול להרשות לעצמי להסתכל לצדדים. זה גם לא יהיה נכון לעשות כי בעוד שנתיים מצב ההשכלה שלי יהיה שונה. היעד המרכזי שלי היה לחצות את השנה בעבודה וכבר יש יעד חדש והוא לחצות את סמסטר ב' ולסגור את השנה האקדמית הראשונה כמו שצריך. אחרי זה אפשר להתגמש ומקסימום להאריך את התואר בעוד שנה.
MBA בר אילן – סוף סימסטר א'
עם סיומו של השבוע הראשון לבחינות סמסטר א', אני נמצא במצב שעדיין לא ברור. מצד אחד יש לי הרבה מה לומר, אבל אי אפשר עוד לסכם. בתור התחלה, אקדים לומר שבסך הכל תקופת הבחינות, עד לשלב הנוכחי, עברה באופן סביר יחסית ואני מקווה שזה גם מה שהציונים יראו.
בשבוע האחרון, הסתבר לי שהרבה חברים ללימודים מופנים לבלוג הזה דרך גוגל בגלל שאני כותב פה לא מעט על הלימודים. הנתון הזה הזהיר אותי מלכתוב דברים שאני עלול להצטער עליהם ולכן אומר בפשטות שאני מעריך את כל ידידי לספסל הלימודים ונעזר רבות בכל אחד ואחד מהם. לא, אני לא אומר את זה רק כי הם קוראים אלא כי בגדול, אני מסוג האנשים שמי שאני לא מחבב, לא הייתי שומר איתו על קשר בתקופת הבחינות ואחריה. בכלל, אם יש מישהו שקורא את זה מהמחלקה – אז שיהיה בהצלחה בבחינות שיהיו ובהצלחה בקבלת הציונים.
מכאן נחזור למה שכבר היה. אז על הקורס במחשבאות של ד"ר און שחורי כבר דיברתי קודם, אבל עוד אין ציונים. המבחן שהיה לאחר מכן היה במבוא לכלכלה, של ד"ר אסתי ניסן אנגלצ'ין. למבחן הזה השתדלתי ללמוד חזק. התוכנית היתה כזו שביום חמישי – יום חופש מהעבודה ביחד עם יום שישי, התעסקתי בעיקר בהשלמת החומר והבנתו. את יום שבת השקעתי אצל חבר ללימודים בפתרון מבחן לדוגמא ותרגילים. מאחר והמבחן היה בשעות אחר הצהריים של יום ראשון, השקעתי את יתר הזמן בלילה בשביל להסגר על הקצוות האחרונים של החומר. אבל זה לא עזר יותר מדי. בבחינה הזו, 18 שאלות אמריקאיות ללא בחירה וללא דפי נוסחאות, אני צריך לפחות 75 בשביל להרגיש טוב. החשבון שלי אמר שאני צריך לעשות לפחות 15 שאלות בשביל להרגיש טוב עם עצמי. בבחינה התעסקתי קודם כל עם השאלות שאני בטוח בהם. אלו שקלות יותר. מצאתי בערך 10 כאלו. על עוד 3 היתה לי התלבטות קשה, אבל בסוף הכרעתי על התשובה. עוד 2 שאלות, התלבטתי קשות אבל מצאתי מה צריך. 3 שאלות, דווקא אלו במאקרו היו לא ברורות לחלוטין. אני חושב שהמרצה פשוט לא לימדה כמו שצריך את הפרק של מאקרו והייתי ממש חסר אונים. בסוף עניתי תשובות שחשבתי שהם נכונות, אבל הסיכון גדול מאוד. נכון – עוד אין ציונים, אבל אני מסתמך פה על 15 שאלות שלא כל כך בטוח שהצלחתי לענות נכון על כולם שלא לדבר על האפשרות של טעות טיפשית. מי שלא מבר אילן ותוהה מדוע אני שואף ל75, אז התשובה היא פשוטה. הקורס מבוא לכלכלה הוא קורס השלמה שאני צריך לעשות מאחר ואיני בוגר כלכלה. מלבד הקורס הזה, יש לי עוד קורס – כלכלת עסקים מיקרו שאמור להיות בסימסטר הבא. לשני הקורסים צריך סה"כ ממוצע של 76 ביחד. אם אני אסתפק ב60 באחד, הרי שאצטרך להוציא מעל ל90 בשני וזה קצת לא הגיוני. 75 הוא ציון סביר ואני מקווה שזה מה שאני אקבל לבסוף, לפחות.
מהסיפור הארוך על מבוא לכלכלה, הגיע מבחן ביום שלישי שעבר בעקרונות השיווק של פרופ' גילה פרוכטר. למדתי באופן טוב למבחן הזה, חלקית עם חברים וחלק עצמאית. גם המבחן הזה היה אחר הצהריים ונעזרתי בלילה הקודם בשינון החומר. ביום הבחינה, קבעתי עם חבר לעשות חזרה לפני המבחן וגילינו שאנחנו לא היחידים שמתכננים לעשות את זה. אחד מהחבר'ה גילה שיש לו מבחן ישן של המרצה וכולנו ניסינו לפתור אותו. המבחן הזה היה לא קל בכלל והכניס אותנו למן לחץ לפני הבחינה. הלחץ הזה כנראה עזר לי לזכור דברים שלא זכרתי קודם ולהכניס אותי לראש הבחינה. הבחינה לבסוף היתה הרבה יותר קלה ויצאתי עם הרגשה טובה. בדרך כלל אני לא נוהג לבדוק תשובות, אבל הפעם חרגתי ונראה שדווקא הלך לא רע – אני מצפה לציון גבוה.
המבחן לאחר מכן היה בשיטות מחקר של ד"ר אירית בוסי יהושע. גם כאן למדתי עם חבר, רק שהפעם המבחן היה ביום חמישי על הבוקר. הבחינה בעקרונות השיווק נגמרה ביום שלישי רק ב17:00, מה שהשאיר לי יום וקצת למבחן הזה. למדתי הרבה, אבל המבחן לא היה קל בכלל ואני מקווה ששרדתי אותו. המבחן האחרון היה אתמול בעקרונות מערכות מידע של ד"ר ישראל רוזן. הוא מבחן חשוב משום שהוא קדם של ההתמחות שבחרתי. בפועל אני צריך להוציא במבחן הזה 80 (או 75 בהתחשב בעבודות שיעלו לי את הציון ל80). המבחן הזה עסק בהמון מושגים והוא לא היה פשוט בכלל. למעשה השאלות שנתן המרצה היו בעייתיות מאוד. הם כללו תשובות כמו "חלק מהתשובות נכונות" ו-"יותר מתשובה אחת נכונה" שבלגן את כל העסק. עצם זה שזיהיתי תשובה נכונה בדף לא עזרה לפתור את השאלה והייתי חייב לעבור על שאר התשובות בדף. בגדול, יצאתי עם הרגשה של עובר, אבל לא מה שצריך – אבל נחכה לציונים קודם.
המבחן הבא אמור להיות בעקרונות הניהול של ד"ר צבי יוסמן. המבחן לא אמור להיות פשוט בכלל ועוד לא ברור איך להתארגן בצורה נכונה על החומר. המבחן הזה אמור להיות 25 שאלות אמריקאיות רגילות פלוס 25 שאלות נכון לא נכון. יש לי אומנם שבוע פלוס להתכונן, אבל זה לא הולך להיות פשוט בכלל.
השבוע הנוכחי גרם לי לתהיות רבות:
1. האם אני בכלל נמצא במגמה הנכונה. מצד אחד, המבחן בשיווק היה ממש פשוט והרגשתי שאני מבין את החומר. מצד שני, הניהול האסטרטגי מאוד מעניין אותי ומהצד השלישי יש את מערכות מידע שמעניין אותי לא פחות ויותר שימושי. אני לא יודע מה לעשות – בינתיים, עשיתי קורס אחד של מערכות מידע בסימסטר א' (חוץ מהעקרונות) וסימסטר הבא יש בו את כל השאר – כך שאם צריך להחליט צריך לעשות את זה עכשיו.
2. עלתה בי המחשבה לגבי ההמשך. אני מאוד מאוד נהנה מהלימודים באקדמיה. אני סובל מהבחינות כי הם בחינות, אבל זה תענוג ללמוד דברים חדשים כל הזמן ולא להרגיש שעומדים במקום. ולכן, תהיתי לגבי התזה. מצד אחד, מחקר בתחום כמו מנהל עסקים נראה לי הזוי. לא תכננתי כזה דבר – מצד שני, לא לעשות תזה אומר גזר דין מוות אקדמאי. תיזה אומר גם שאני אצטרך ממוצע גבוה בשביל להמשיך לתואר שלישי לדוגמא וגם אם אני אלך על זה – באיזו מגמה בדיוק? לא בטוח שמערכות מידע מתאים בשביל תזה. בעצם אני לא ממש יודע. כרגע אני מדחיק את זה – משהו אומר לי כל הזמן: אתה נורמלי?! מה תזה עכשיו?! סיכמנו שגומרים עם זה בתואר השני ואילו הצד השני אומר לי ללכת עם מה שמעניין אותי ולהביט קדימה. כעקרון, יש לי עד סוף הסימסטר הבא להחליט – אבל בתאכלס, אם אני הולך על תזה אני אצטרך למצוא מנחה הרבה קודם.
